פליטים

גיבורי הפרויקט “נרדפים וניצולים” הם, ללא ספק, הפליטים שברחו דרך הפירנאים של לאידה בזמן מלחמת העולם השנייה. להלן, לדוגמה, תקציר סיפורם האישי של מספר פליטים ומשפחותיהם.

משפחת בילינסקי

Françoise (Paquita) Bielinsky amb la seva mare, Esther Guita.  © Arxiu Paquita Sitzer (Bielinsky).

Françoise (Paquita) Bielinsky amb la seva mare, Esther Guita.
© Arxiu Paquita Sitzer (Bielinsky).

אברהם בילינסקי, חייט במקצועו, התיישב בגרמניה בשנת 1929 יחד עם אשתו, אסתר גיטה. שניהם היו ממוצא פולני. ב-1932 נולד להם בן, ריינהולד. כתוצאה מהאנטישמיות ששררה בגרמניה בשנות השלושים, ובאיחוד אחרי שאדולף היטלר עלה לשלטון, המשפחה מחליטה לעזוב את גרמניה ולהתיישב בפריז. שם נולדה להם בת בשם פרנסואז. פלישת הצבא הגרמני לפריז ביוני 1940 פירושה מכה נוספת למשפחה זו. לאחר זמן קצר, ממשלת וישי ובראשה פטן מתחילה לרדוף אחר היהודים. אברהם נעצר ונשלח למחנה בקרבת פריס המיועד לתושבים זרים. למזלו הוא הצליח לברוח וקיבל מקלט, יחד עם משפחתו, בדרום צרפת באזור בו הגרמנים עדיין לא הגיעו. הם התיישבו ב-Pau (Pyrénées Atlantiques). אברהם מצא עבודה בבית חרושת בבעלות ויקטור מספלה-זומפס. בחודש אוקטובר 1942, לאור הסיכון לפלישת הגרמנים למחוזות הדרומיים של צרפת, ארגנו את בריחתו לספרד. ויקטור מספלה-זומפס סידר להם דרכונים בשביל להגיע להונדורס. משפחת בילינסקי יצאה מפאו לכיוון לושון. משם –במרכז הרי הפירנאים, היה עליהם לפנות לשלב האחרון של המילוט לספרד איפה שהם היו אמורים לעלות על אוניה שתיקח אותם ליבשת אמריקה.

הם עוזבים כאמור את לושון כדי להגיע ל-Juzet de Luchon ואחר כך הלכו ברגל במשך שעות ארוכות עד שחצו את הרי הפירנאים דרך פסאדה דה טרס קורטס. ירדו לישוב הספרדי הראשון, לס אשר בעמק ארן. במקום הזה הגוארדיה סיביל עצרה אותם ומסרה אותם למשטרה. השוטר התייעץ עם המושל ושאל מה לעשות איתם, האם להחזירם לצרפת או לאפשר להם את המעבר דרך ספרד. בזמן שחיכו להחלטה, שברוב המקרים נשאה תוצאות דרמטיות, הרי את היהודים היו מחזירים לצרפת, בני משפחת בילינסקי השיגו שמישהו יחתים להם את הדרכונים והגיעו, ב-13 בינואר 1943, לויגו. מויגו הפליגו לכיוון ונצואלה והגיעו ב-3 לפברואר למדינה שקיבלה אותם.

Paquita Bielinsky, agost de 2012. © Mireia Boya.

Paquita Bielinsky, agost de 2012.
© Mireia Boya

בזמן שמשפחת בילינסקי השתכנה בונצואלה הרחק מן הברבריות הנאצית והרדיפות, ויקטור מספלה-זומפס, האיש שתמך בהם בפאו, נעצר ע”י הגסטפו ונשלח למחנה ריכוז זכסנהאוסן. ב-15 בפברואר 1945 הוא נרצח.

השנים חלפו וב-2012 נודע לפרנסואז בילינסקי (אחרי נישואיה קראו לה פאקיטה זיצר) המקום המדויק בו הצליחה יחד עם משפחתה, להימלט מהנאצים. שנה לאחר מכן, באוגוסט 2013, כאשר חגגה את יום הולדתה ה-75, היא חזרה ללס. שכניה לשעבר קיבלו אותה בטקס כבוד והייתה לה הזדמנות להודות על תרומת תושבי לס לעשרות משפחות יהודיות שהצליחו לברוח מאירופה כאשר הייתה תחת שלטון הנאצים.

© Mireia Boya

משפחת הנלה

משפחת הנלה. © Josep Calvet.

משפחת הנלה.
© Josep Calvet.

משפחת הנלה הייתה בלגית במוצאה והיתה שייכת לקבוצת היהודים שממשלת וישי ריכזה באאולוס לה בין (אריאג’) באביב של 1942. המשפחה הייתה מורכבת מהאב האנס, האם לאורה, תינוק בן שבעה חודשים בשם קלוד וסבתא מצד האם בשם מטה בת 77. אחרי שראו איך הראציות פעלו אחת אחרי השנייה והזיקו לחברים שלהם באאולוס ומול סכנת ההסגרה ומחנות האשמדה, החליטו לברוח לספרד. זה היה באמצע חודש דצמבר 1942 והגרמנים ישבו בארואג’ והשתלטו על כל מעברי הגבול לכוונה למנוע בריחות מצרפת וללכוד גם את אלה שעזרו להם כמורי דרך.

ג’אן פיר אגואו וביתו ג’אן בת השמונה עשרה שיתפו פעולה עם משפחת הנלה. שניהם הכירו היטב את כל שבילי ההרים המקשרים אריאג’ עם פלארס סובירה כי הם השאירו שם את עדרי הכבשים שלהם תקופות ארוכות כל שנה. למרות המצב באאולוס מאז שהגרמנים הגיעו, האדון אגואאו, באומץ לב ובסולידאריות, החליט להביא קבוצה של 9 אנשים –ביניהם המשפחה הזאת- עד לגילו, ממש ליד הגבול של צרפת עם ספרד.

Claude Henle i Jeanne Rogalle.  © Josep Calvet.

Claude Henle i Jeanne Rogalle.
© Josep Calvet.

המסע היה קשה במיוחד. היה שלג כל הזמן. לאורה צעדה בקושי רב בגלל העייפות והקור. היו להם מספר תקריות. מורת הדרך המאולתרת נאלצה לסחוב את התינוק כדי להקל על האם. לסבתא היתה תאונה במורד ההר ולא מצאו אותה עד יומיים לאחר מכן כי הסתתרה במערה.

ברגע שחצו את הגבול, המשפחה נפלה בידי שני שוטרים של הגוארדיה סיביל שהביאו אותם לטבסקאן. כמה ימים לאחר מכן נכנסו לבית המעצר בסורט ומאוחר יותר הועברו ללאידה. את האנס שלחו למחנה ריכוז במירנדה דל דוארו בזמן שיתר בני המשפחה קיבלו אישור נסיעה למדריד. בבירה הם ישבו עד שחרורו של האנס. רק בחודש מרץ 1944 הם עזבו את ספרד בדרך לקנדה, מדינה בה הם קבעו סוף סוף את מגוריהם.

בשנת 2004 התקיימה פגישה של קלוד הנלה וג’אן רוגאל: ניצול ומצילה. תושבי אאולוס לס בין קיבל אותם בטקס מרגש בו גב’ רוגאל קיבלה את התואר “צדיק אומות העולם” מטעם מדינת ישראל ו-“לגיון הכבוד” מטעם ממשלת צרפת.

פרלה קפלמן

פרלה קפלמן נולדה ב-20 במאי 1922 בפולין. שנה אחרי שנולדה הוריה היגרו לצרפת והשתקעו בפריס. בפרוץ מלחמת העולם השניה אביה התנדב לצבא הצרפתי. עם כניעתה של צרפת וחתימת הסכם לשביתת נשק בין צרפת לגרמניה, המשפחה נכלאה בפריס. בין ה-16 וה-17 ביולי 1942 בוצעה בצרפת הראציה החמורה ביותר נגד היהודים: ראצית המסלול החורפי. נעצרו בסך הכל 12.884 יהודים. התנאים היו דרמטיים ביותר כי הפרידו משפחות. הרבה מהם לא נפגשו לעולם. הם נשלחו למחנה דראנסי ומשם למחנות השמדה גרמנים.

בלילה שבין ה-15 ל-16 ביולי, לפרלה היה חופש גדול מבית הספר והיא ישנה בבית של חברה. זה מה שהציל אותה מהראציה. כאשר חזרה הביתה לא היה שם אף אחד. כולם נעצרו. ימים אחדים לאחר מכן, פרלה עלתה על רכבת והגיע לדאכס. מורה דרך עזר לה לעבור לאזור החופשי אבל כשהגרמנים פלשו לכל אדמות צרפת, ב-11 לנובמבר, פרלה החליטה לברוח מצרפת. יחד עם ידי בלגי ובעזרת מורה דרך הם חוצים את הפירנאים לכיוון ספרד. הלכו ברגל במשך ימים שלמים והגיעו לעמק ארן. תפסו אותה וכלאו אותה בויאלה, העבירו אותה לסורט וב-23 לדצמבר 1942 היא ישנה בבית הסוהר לנשים. למחרת היא הועברה ללאידה.

ב-28 לדצמבר היא הגיעה לברצלונה בעזרת הג’וינט. שלוש עשרה חודשים לאחר מכן, ב-18 לינואר 1944, היא הפליגה מנמל כאדיס לכיוון פלסטין. תוך שמונה ימים פרלה הגיעה לנמל חיפה.

אליאס זומרפלאג

אליהו זומרפלאג נולד בשנת 1925. הוא התגורר באמבר (בלגיה) עם הוריו ואחותו. ב-10 למאי 1940 התעוררו לשמיעת הפצצה של הגרמנים. אחרי חמישה ימים הם ברחו לצרפת. בעיר כאהן (כלבדוס) האב ניסה להגיע לאנגליה באוניה, אך נכשל בניסיון. אזי עלו על רכבת מסע שהביאה אותם לאזור הדרום.  התגברו על הרבה מכשולים ולבסוף הגיעו למבצר לפורגט בהוט-גארון, מקום בו הצטרפו לקבוצת יהודים הולנדים. הם נשארו שם עד יוני 1942 כאשר משטר וישי ציווה ורכזם במאון באאולוס-לה-בין תחת פיקוח. אליהו עבד בגזימת עצים ביער וגם שטף כלים בבית מלון. בחודש נובמבר, אחרי כניסת הצבא הגרמני לכפר, הוריו ראו שלפי גילו (היה בן 17) הוא היה אמור לעבוד עבור הגרמנים, אז שכנעו אותו לחצות את הפירנאים ולעבור לספרד. זה היה בתחילת חודש דצמבר. נוצרה קבוצה יחד עם עוד 12 יהודים. מורי הדרך הובילו אותם עד לגבעות גילו והראו להם את הדרך שהובילה לטבסקאן. בזמן שהם ירדו משם, בקרבת אגמי רומדו, נתפסו ע”י שני שוטרי הגוארדיה סיביל שהובילו אותם לטבסקאן. הגיעו ב-6 לדצמבר. הם שהו כמה ימים בביתן שהכינו אנשי הגוארדיה סיביל לפני יציאתם לבית המעצר בסורט. את אליהו שלחו לכלא טרמפ ומאוחר יותר נכלא בלאידה ובסרגוסה עד שבסופו של דבר הכניסו אותו במחנה ריכוז מירנדה דל אברו. שהה שם עד יוני 1943, וקיבל את השיחרור. הקונסוליה שלו הצליחה לקבל אישורים שיאפשרו לו להפליג מנמל ויגו לג’מייקה ומשם לאנטיליה ההולנדית.

שאר בני המשפחה ניסו להגיע לספרד בשיירה שנחשפה ע”י הגרמנים. הם נשלחו למחנה מעבר בדראנסי בחוצות פריס. האם הצליחה להמציא מסמכים המעידים שהיא לא צאצא של יהודים ושוחררה יחד עם ביתה בטי. לעומת זאת האב נשלח לאי אלדרני. שם מעסיקים אותו בחיפוש מוקשים בחופים. אחרי הפלישה לנורמנדי הוא נשלח לגרמניה אמנם הוא מצליח להתחמק בקפיצה מהרכבת בעת תנועה וכך הוא שרד. בסוף המלחמה בני משפחת זומרפלאג חוזרים ומתיישבים באמבר. אליהו נפטר בשנת 2013.

וולף שלומוביץ’

באמצע חודש אפריל 1944 וולף שלומוביץ הגיע לסורט. היה יהודי פולני שהתגורר הפריס בפרוץ המלחמה. הוא נעצר ע”י שמירת הגבול של הגוארדיה סיביל יחד עם עוד 14 אנשים באלוס דיסיל. אחרי כמה ימים הוא נשלח ללאידה בחסות הג’וינט. הוא נשאר הלאידה בחודש ימים עד שקיבל אישור שהיה בברצלונה.

 בהגיעו לברצלונה הוא מספר שאיבד כל קשר עם משפחתו: אשתו קרלוטה, שם משפחת האב פלסמן, ושני ילדיו ברטה ומוריס (יליד פריס 19.1.1938) בן 4, ג’יזל בת השלוש (פריס 25.7.1939) וארנסט תינוק בן חמישה חודשים (פריס 11.4.1942) כולם נשלחו למחנה השמדה אושוויץ בשיירה מס’ 37 שיצאה מדראנסי ב-25 לספט’ 1942. בשיירה היו לרב יהודים רומנים תושבי צרפת.

 וולף עזב את אירופה הזוועתית ב-26 לאוקטובר 1944 על אוניה פורטוגזית “גינה” שהפליגה מכאדיס לחיפה.

ישראל לוינר

 ישראל לוינר נולד ב-8 למרץ 1905 בפולין. היה נשוי ללאחה לוינר (14.12.1903). בני הזוג התגוררו בפריס ונולדו להם שני ילדים: מרי, ב-10.7.1930, ומוריס ב-30.10.1932. עקבותיה של לאחה נעלמו במלון מירדור בעיר ניס. שנים מילדיה קיבלו מחסה ברשת שהקימו מוסע עבדי ואודט רוזנשטוק לטפול בילדים יהודים בדרום צרפת. רשתות אלו הצליחו להציל יותר מחמש מאות צעירים יהודיים במחוז האלפים מריטים בשנים 1943 ו-1945.

 ישראל הצליח לחצות את הפירנאים ולהגיע לספרד. ב-7 במרץ 1944 הגוארדיה סיביל עצרה אותו באלוס דיסיל יחד עם קבוצת ציונים הולנדיים. העבירו אותו לסורט, למלון פסטס. מספר ימים לאחר מכן הוא נסע לברצלונה ובעזרת הג’וינט הוא התגורר בפנסיונים למיניהם. ישראל נפטר ב-21 ביולי 1945. בנו מוריס נשאר בצרפת עד סוף המלחמה. הוא היה בין מייסדי הגדוד הצעיר של המפלגה הקומוניסטית בצרפת. קיבל עבודות שונות ועם הזמן הוא מילא את תפקיד מנהל מסחרי של עיתון לומניטה. מוריס נפטר בפריס ב-16 לאוגוסט 1994.

אדמונד ומדלן ורמס

בני הזוג הזה, ילידי הונגריה בשנת 1900, התגורר בוינה (אוסטריה). אדמונד היה רופא בעל מוניטין. בשנת 1938, אחרי שאוסטריה הצטרפה לגרמניה הנאצית ומתחילים לרדוף אחר היהודים, הזוג מחליט לברוח לצרפת ומתיישבים בפריז.

 ב-1940 הם עדים לכניסת הצבא הגרמני לבירת צרפת, אזי הם מחליטים לעבור דרומה ולחפש מקום רגוע. באביב של שנת 1942 ממשלת וישי מרכזת אותם יחד עם עוד יהודים רבים, באאולוס לס בין. בחודש יולי באותה השנה עם המומים לראות את הראציה שהזיקה לעשרות יהודים שהתגוררו בעיירה קטנה זו במחוז אריאג’. האלימות בה הוציאו את המשפחות מבתיהם והובילו אותם למחנה Drancy בקרבת פריז לפני שהעבירו אותם למחנות ההשמדה בפולין השפיע עמוקות בבני הזוג.

 מייד החליטו לעזוב את המקום ולהסתתר בטולוז. המטרה הייתה להגיע לחצי האי האיברי בדרך ליבשת אמריקה. בטולוז הם שכרו מורה דרך אשר משיג עבורם גם דרכונים מזויפים ומוביל אותם עד לנסיכות אנדורה. הם מגיעים, נחים במשך מספר ימים, וממשיכים עד לה סאו דורג’ל, הישוב הראשון ליד הגבול, ב-4 בנובמבר 1942. ביוזמתם הם נגשו לתחנת משטרה. הם באו אחרי הליכה מייגעת בהרים בלי ציוד מתאים וחשופים לעזות מזג האויר. אדמונד ומדלן היו תשושים, רגליהם נפוחות ומלאות פצעים. נפשית, הם היו בפאניקה ממעשיהם של הנאצים.

 לאור מצבם קיבלו אותם בבית מלון Andria וכמה שבועות אחרי כן החליטו לשלוח אותם למדריד. הם עזבו את ספרד לכיוון ליסבון (פורטוגל). בתאריך 1 בספטמבר 1943 עלו על אוניה בשם   Lourenço Marqués שהפליגה לכיוון פילדלפיה (ארה”ב). הם הגיעו ב-4 לאוקטובר באותה שנה וקבעו את מגוריהם בניו יורק.

משפחת טיאודור

משפחת טיאודור היתה בין אלה שהתארחו במלון אנדריה בלה סאו דורג’ל. ראש המשפחה היה פול הינץ טיאודור. אשתו נתלי ושני ילדיו –ראלף ופיטר- היו איתו ב-22 בדצמבר 1942. הוא היה מהנדס במקצועו, יליד 27 במרץ 1903 בקניגסברג, עיר חשובה מאוד עם נמל, בירת פרוסיה המזרחית אשר אחרי מלחמת העולם השניה נקראה בשם קלינינגראד.

 בעבר הם היו תושבי בריסל (בלגיה) והיו מודעים לאנטישמיות ההולכת וגוברת ערב פרוץ מלחמת העולם השניה. אחרי הכיבוש הגרמני, במאי 1940, פול הינץ נמנה עם מאות היהודים הבלגים שנשלחו למחנה ריכוז בסינט ציפריאן ושהה בו במשך שנה. לקראת סוף חודש נובמבר 1942 כל המשפחה הגיעה מאנדורה ללה סאו דורג’ל. ב-2 בדצמבר שלחו אותם לכלא מאולתר ב-“סמינריו ויאחו” בלאידה. האב והבן הבכור שהיה רק בן 16 נשלחו למחנה ריכוז מירנדה דל אברו. בינתיים, נתלי והבן הקטן נשלחו לכלא ונטאס במדריד. שוחררו בזכות התערבות הג’וינט וחיכו לשחרורם של ראלף ופול הינץ. המשפחה בשלמותה נסעה אז לעיר ויגו והפליגו על אונית Marqués de Comillas לארצות הברית.

חיפוש
May 2019
M T W T F S S
« Jan    
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
עדויות
קישורים
~
Arkia + Info.
Xarxa de Juderies Espanyoles + Info.
~
Centro Sefarad - Israel + Info.